קוקיות וגם פריצת דרך

פוסט קצר:

מרוב ההתרגשויות וההתעסקויות סביב הפוסט הקודם שכחתי לציין מאורע- אפשר לקרוא לזה כך- שגם הוא חדש אצל אליענה. כבר קצת יותר משבוע היא הולכת עם קוקיות. אומנם, אין לזה שום קשר לפגות (אצלי כולם קרחים עד גיל מאוחר מאוד- אבל בכל זאת יש בעניין כדי להעיד על שפיות מסויימת ועל ריטואל קבוע שהלא זה היה גם אצל הגדולות…

בכל מקרה כבר מזמן ניסיתי לעשות לה אבל אליענה- כמו אליענה- ממש לא ילדה שהולכת בתלם ובניגוד לאחיותיה הגדולות התנגדה באופן נמרץ ובבכי קורע לב ואני כמובן לא התעקשתי. לפני כשבוע גיסתי הצליחה לעשות לה ומאז אליענה לא מגלה כל התנגדות וזה פשוט כ"כ חמוד. היא אומנם דומה ככה לE.T. כי זה נראה יותר כמו "אנטנות" מאשר כמו קוקיות במקרה שלה אבל זה כ"כ חמוד לה ועושה לה משהו כ"כ בוגר בפנים שאני פשוט נהנית (תמונות מצורפות).

לעניין פריצת הדרך-

ציינתי במילה כבר בפוסט הקודם אבל עכשיו זה ממש תופס תאוצה. אליענה הולכת עם הבימבה. עכשיו כבר המון!!!! הבימבה במצב של "הליכה" (כלומר לא במצב אוטו) ואליענה בכל הזדמנות הולכת איתה וכשלא אנחנו אומרים לה "אולי תלכי עם האוטו?" והיא דווקא משתפת יופי פעולה. מה שכן זה נמוך לה כבר :-\

בכל מקרה, זה לא המון אבל זה בהחלט צעד די משמעותי ומהווה עבורינו ובמיוחד עבור אליענה מעין פריצת דרך. לא משנה מתי תגיע התוצאה הסופית אני מרגישה כ"כ מרוממת מהתחושה ש"ניצחתי" את המערכת ודווקא כש"וויתרתי" על הפיזיו (בעצת הרופא המופלא של אליענה ובאינטואיציה מצויינת של ירון) חלה התקדמות מרשימה. אין ספק שאליענה יודעת הכי טוב מה נכון עבורה.

בת שנתיים וארבעה חודשים – שנתיים וחודש מתוקן- ואנחנו עדיין מחכים… שיעור חשוב בסבלנות. עוד קצת, אליענה, רק עוד קצת…

שבוע מבורך.