כדי לחסוך את המתח אז אני אקדים ואומר שאליענה קסומה. הילדה הורסת, מחייכת, מדברת, בוסת ותודות לה' (ולא הרבה פחות מזה גם לסטואידים) אנחנו בהפוגה מסויימת של התקפי מחלות.
הרבה עומס רגשי ונפשי ביום הזה.
- היום לפני שנתיים נולדו הילדים של 2 חברים טובים מהפגיה. את המהלך שהם עברו והסיבות אני כמובן לא אפרט כי הן פרטיות שלהם אבל התחושה הזו שהיום התחילה המלחמה שלהם ומשם יצאו 2 ילדים מופלאים מאוד מרגשת אבל קשה. איזו דרך.
- היום לפני שנתיים (לועזי) הכל התחיל אצלנו. היום לפני שנתיים הלכתי לביקורת במרפאה להריון בסיכון גבוה (10 ימים אחרי המעקב שקדם לו) ואמרו לי שצוואר הרחם התקצר מאוד ושמכאן אני אסע הביתה למיטה עד הודעה חדשה. היום לפני שנתיים התחיל "המסע להמשך חיי". היום לפני שנתיים חזרתי הביתה לשכב במיטה והודעתי בעבודה ש"שלום אני נוסעת" ונתראה בשבוע 36. היום לפני שנתיים נכנסתי למיטה ולא ידעתי שהתחושה הרעה שיש לי אכן עומדת להתממש…
- הבוקר ירון פיזר את הילדים וחזר הביתה להתארגנות לפני העבודה. כשהוא חזר הוא גילה שמישהו חסם לנו את החניה מה שקורה- לצערנו- המון כי אנחנו גרים מול גן ילדים אז בשעות העומס תמיד כולם בטוחים שזה שהם שם רק 6 דקות אז זה בסדר שאנחנו נמתין. בכל מקרה הוא החנה ליד, חיכה שמי שחסם לנו יופיע וכשזו הופיעה הוא אמר לה שזה לא בסדר ולא הוגן ולא יפה וזה שאנחנו גרים מול גן לא אומר שהיא יכולה להרשות לעצמה ועוד ועוד ועוד. בין סוגריים, הגברת השאירה את האוטו שלה כשהוא חוסם את החניה שלנו ובתוכה יושבת תינוקת לבדה וממתינה. אחרי שהוא עיכב אותה עם הדיבורים משהו כמו 3 דקות היא נסעה לה והעניין נשכח מליבו.
בשעה 12 לערך התקשר לירון בחור שאנחנו מכירים (גר באזור). ירון כמובן ענה ואחרי דקה של שיחת חולין של שלום שלום הוא אומר לו "תגיד, אתה תמיד מתעסק בבוקר עם נשים?" עד שירון התאפס כי הוא לא הבין מה הוא רוצה אומר לו הבחור "הבוקר התעסקת עם מישהי בחניה שלך. זאת אחותי. היא סיפרה לי שבחור מגמגם צעק עליה ואני ביררתי בגן וכולם אמרו לי שם שמי שגר שם זה ירון המגמגם ואני אמרתי לא יכול להיות אני מכיר את ירון המגמגם והם אמרו שזה ירון המגמגם ואני אמרתי שאני חייב להתקשר לירון המגמגם ולהגיד לו ששמעתי שבגן אמרו שירון המגמגם התעסק עם אחותי…. " (דבר הכותבת- ירון טוען שעניין "ירון המגמם" נאמר משהו כמו 30 פעם).
ירון, אהובי, שהיות והדברים האמורים הם עליו נכתבו באישורו, סובל מגמגום קל מיום שהוא זוכר את עצמו. העניין מעולם לא הפריע לו להצטיין בכל מה שעשה (ועודו עושה), להרצות באוניברסיטה, לנהל אנשים, להתחבר עם אנשים ועוד ועוד. מיותר לציין שזה מעולם לא הפריע לי להתאהב בו או למישהו מבני משפחתי. באופן טבעי ברגעי התרגשות/ מבוכה העניין בא מעט יותר לידי ביטוי אבל היות והוא חי עם זה כ"כ הרבה שנים (33.5 ליתר דיוק) ומכיר את המגבלה מצויין אז איזכור העניין בשיחת הטלפון ההזויה מהבוקר לא הזיזה לו את קצה הזרת ברגל ואלמלא ההמשך שתכף יגיע גם לא היתה מסופרת. ברור לשנינו שהנושא הועלה מילדותיות נטו ולא היה לו שום דבר "לקלל" את ירון חוץ מלנסות להעליב אותו.
בהמשך, היות שירון לא התייחס לעניין הוא אפילו לא הגיב וזה כאמור הרגיז את כבודו הוא אומר (ואני מראש מציעה לכולם לשבת) "אתם גרים מול גן אז אתם צריכים לקחת בחשבון שאין מה לעשות ויחנו לכם מול השער גם אם לא תאהבו את זה. יש לך ילדים, יש לך תאומים, בעצם אין לך תאומים כי הבן שלך מת, אז אתה ירון המגמגם שהילד שלו מת אתה תפסיק להתעסק עם נשים. תאומים יש לך אתה, אה לא, היו לך, כי הילד שלך מת, ולא סתם מת לך הילד. יש לך ילדים, היו לך תאומים, מת לך הילד ואתה מגמגם….". אני לא ממשיכה בגלל שאני רועדת עכשיו כולי ובעיקר בגלל שאת המשפט שהרגע ציינתי הוא המשיך ואמר עוד 20 פעם לדברי ירון. ירון, שלא כדרכו, נשאר מאובן ולא יכול היה להגיב כי ברגעים כאלו אין באמת מה לומר מההלם. בסוף אומר לו התכשיט עכשיו אני צריך ללכת וניתק.
אני מכירה את ירון שנים. אנחנו נשואים תכף עשור. מכירים כבר 12 שנה. ולצערי, עם ובלי קשר לאליענה עברנו כבר דברים ביחד. מעולם, למעט בחלק מתקופת הפגיה, לא שמעתי את ירון נסער ככה. הוא יצא מהעבודה והלך להרגע במשך דקות רבות לבדו ובשקט עד שהדברים חלפו. בינתיים גם שוחחנו וניסיתי להרגיע אותו כמיטב יכולתי.
אז באופיי אני מרגישה ריקה מתחושות לגביי אותו אדם כי כמובן שאני לא מאחלת לו את כל הטוב שבעולם אבל אני גם לא מהמקללים. אני אמיתי מאמינה ש"יש דין ויש דיין" ומצד אחד אם נגזר עליי ככה כנראה שמשם אני אצמח ומצד שני אם מישהו אחר עולל משהו רע אז יש אלוה בשמים שצופה. אבל, אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות?! מעולם לא נתקלתי באדם (חובש כיפה, אגב, באופן שמביך אותי מאוד) שמדבר ככה. ממש קשה. באמת. מאוד.
קצת על אליענה, אז הבטטה עדיין ביאפרה אבל מותקית אמיתית, מדברת מלא, מתנהגת למופת ומפונקת טורבו. הדבר המבאס היחידי שהיא עוד לא הולכת (וגם לא בכיוון 
) ושכולם כל הזמן אומרים לי שאין לי מה לדאוג וזה יקרה אבל אני כבר קצרת רוח.
לשיפור המצברוח, קצת תמונות.
אה ועוד דבר, בעיתון "מקור ראשון" של סופ"ש הקרוב ישנה כתבה גדולה על פגים. אני מרואיינת ואליענה הדוגמנית מצולמת. מקווה שיצא יפה 
