"איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא ניסים ונפלאות. איזה יום!"

ראשית חודב קטן. לבמבה החדש שנולד במשפחתינו קוראים אלקנה- דביר. מעומק הלב אנחנו מאחלים לו ולהוריו היקרים מאוד שישאו ברכה ויראו הצלחתנו, פריחתו ושגשוגו תוך בריאות שלמה, אריכות ימים ואושר. אמן, וכן יהי רצון.

 

ביום שישי היה אמור להיות טיפשת חלב. שקילה וחיסונים. בחמישי התקשרתי לבטל כי אליענה, שגאונה כ"כ, מרגישה שיש טיפשת חלב וישר נהיית חולה. מיותר לציין שהם שמחו, מיותר לציין שהם לא יכלו לדבר כי הם ביום סדנא מחוץ למשרד (אז למען ה' עניתן לטלפון? איך?) ומיותר לציין שהן לא חזרו אליי לתאם תור חדש למרות שהבטיחו. אוי אני מתה.

ביום ראשון חגגתי יומולדת עברי (31). ירון החמוד שלח לי לעבודה קערת פירות ובאופן כללי כל מי שאוהב אותי התקשר לברך ולאחל. איזה כיף.

אתמול, יום רביעי ה09.11, היה לאליענה אבחון בריפוי בעיסוק. כחלק משגרת המעקב של התפתחות הילד ולאור התרעותיי החוזרות ונשנות שקיימת חולשה מסויימת ביד שמאל- גם אם איש לא מבחין בה- הגענו לאבחון.

קיבלה אותנו בחורה לבבית וצעירה שהתייחסה לאליענה מאוד ברצינות ובעדינות. הילדה גאון.

היא שיתפה פעולה מצויין, שיחקה נהדר, חיקתה את כל מה שאמרו ועשו לה, התרכזה למופת, הצביעה וקשקשה כשהיה צריך, הכניסה את הצורות הנכונות למקומות הנכונים
(כמעט בלי לנסות כמה אפשרויות אלא ישר הבחינה בצורה וניגשה לחור הנכון) ומעל הכל הבחינה בכדור אחד שהיה שונה בצורתו מהשאר והניחה אותו ליד המשחק השני שמתאים לו (אמרו לי שזה משהו שנקרא ראיה חזותית וזה הרבה מעל מה שמצופה מילדה בגילה).

אבחנות- הכל ב"ה בסדר. ראיה חזותית- מעל הסטנדרט, רמת משחק ביחס לגילה- מעל הסטנדרט, ריכוז- מעל הסטנדרט, הבנה וחיקוי- מעל הסטנדרט, קוגניציה- מעל הסטנדרט. פעילות ביד שמאל עם סרבול מסויים שלא מצריך טיפול אלא הרבה משחק עם הילדה והדרכת הורים אחת לחודשיים. בחיי, אם היה יותר טוב היינו משתגעים.

הפג הפרטי הקסום שלי. הילדה שלי. אליענה שלי. הילדה שלא חשבו שתשרוד וכשכן חשבו אז הכינו אותנו לגרוע מכל. הילדה עם דימומים נרחבים במוח והרחבת חדרים משמעותי בשני הצדדים. הילדה עם מעקב הראש, נוירוכירורג, נוירולוג ועוד. הילדה שעשתה הכל מאוחר (ועדיין). הילדה שלא הולכת ולא מדברת אבל מסובבת אותנו על האצבע הקטנה. אוי אליענה שלנו.

בנוסף, אתמול קיבלתי הודעה מחברים יקרים שלהם בן מקסים ויפה תואר שנולד בשבוע 27 לפני חצי שנה, שהילד מכה את התחזיות. הילד, שהיה חולה מאוד מאוד עבר ניתוחים רבים, דימומים נרחבים וקריאה נרגשת של הרופאים לבוא ולהפרד ממנו, מתפתח למופת ואין כל הוכחה לבעיה כלשהי.

 

תחושת האושר הבלתי פוסקת ברגעים כאלו של החיים משנה פרספקטיבה לחלוטין ומחלישה את כל "רעשי הרקע" שקיימים (ולצערי אצלי הם קיימים).

 

ברוך ה'.

בשורות טובות לכולם.