חזרנו מהולנד. היה מדהים. אליענה היתה חולה באופן מפחיד. שיניים, שיניים ושיניים. לסיכום, כדי לא להעלאות בפרטים היא היתה חולה כמעט 3 שבועות (מתוכם 8 ימים כשאנחנו בחו"ל), בדיקות דם הוכיחו שזה כלום, יצאו 6 (!) טוחנות. חזרנו הביתה לילדה ביאפרה (ולא בגלל שלא נתנו לה לאכול) ובסיכום הכללי היא הרגישה חרא ולדעתי ירדה קילו. בלי הגזמה. בערך יומיים אחרי שחזרנו התחילה ההתאוששות שהושלמה סופית ערב החג. הילדה חזרה לאכול כמויות שלא מביישות מבוגר ועל זה יכולות להעיד אמא שלי וגיסיתי שאצלהם אכלנו בחג הזה. ברוך ה', בלי עין הרע, בן פורת יוסף, מלח מים שום בצל וכל מה שצריך כדי שמרפי יילך ורחוק!
מה היה לנו השנה?
סיום מעקב עיניים ROP של אליענה- בשבוע 54 מתוקן!!!
אירוע הודיה על אליענה.
חגגתי יומולדת 30.
ישיבת צוות מומחים בבי"ח דנה (איכילוב) בעקבות בקשות קונסטנטיני ובסן.
פטור מביקור אצל נוירולוג אחרי ישיבת המומחים והגדרת המצב כ"טוב ואינו מצריך טיפול או מעקב".
בעיות עם ההנקה.
בעיות עם ההקאות והעליה במשקל.
כבר לא מודאגים מהיקף הראש (כלומר בערך).
ביקורת עיניים ששללה קוצר ראיה.
חיסוני RSV.
ביקורת "מעקב פגים" שאישרה עיכוב מסויים אבל התפתחות סביב הנורמה.
שחיית תינוקות.
בעיות עם ההקאות והעליה במשקל.
פיזיותרפיה. המון פיזיותרפיה. המון.
אילת עם המשפחה שלי.
כתה בטלוויזיה.
כתבה בעיתון.
הסתפרתי! לראשונה בחיי (באופן משמעותי ולא סתם "קצוות"). ככל הנראה "משבר גיל 30".
ביקור בפגיה.
סגרתי עם מטפלת. פעם ראשונה שנשארים אצלי עם מטפלת ולא יוצאים לגן.
פורים- יומולדת שנה!
הבריזה לי המטפלת.
בעיות עם ההקאות והעליה במשקל.
מצאתי מטפלת חדשה. בעצם מצאתי את "מרי פופינס". זאת של הטלוויזיה רק פי 100 יותר טובה.
חזרתי לעבודה.
השארתי את אליענה אצל מישהי שהיא לא אני.
התחלנו פיזיותרפיה בקהילה (בשניידר לא יכלו לספק מענה לשעות אחה"צ).
פסח שני של אליענה אבל הפעם מחוץ לפגיה.
שגרה.
ביקור בפגיה.
יום עצמאות שני של אליענה אבל הראשון מחוץ לפגיה.
אליענה זוחלת גחון!
היינו בטיפשת חלב. עשרות פעמים. שמענו כבר הכל. ממשקל לא תקין ועד ניתוח לטיפול ב"סיפולוקס".
מעקב של ד"ר קלינגר האגדי. מבסוט עד הגג. תמיד.
אליענה מתיישבת לבד!
ירון בחו"ל.
אליענה עושה ביי- ביי!
חגיגות יום השחרור.
שגרה.
אליענה התגלגלה במדרגות.
חשד לעיכוב בהבנה.
משבר.
ד"ר קלינגר- צפירת הרגעה.
ראם- נולד לי אחיין חדש!
אוגוסט.
המון התחלות חדשות. אליענה מתחילה גן!!!
ולסיום- הפתעה בסוף.
היתה שנה מופלאה. ב"ה. פיצוי על כל עוגמת הנפש שהיתה בשנה שלפני. אליענה התנהגה למופת, התפתחה באיטיות אבל בקצב אחיד, גדלה לא רע ובגדול נראה לנו כאילו היה בסוף בסדר.
האינסטינקטים שלנו ביחד עם הדיבורים של "אנשי המקצוע" השונים שפגשנו לאורך כל התקופה מחזקים אותנו בדעתנו שבסוף עוד יהיה טוב, בעז"ה.
התחלת השנה היתה לי קשה מאוד. עוד לא ממש התאוששתי מהפגות ומכל האובדן ואני לא בטוחה שזה משהו שבאמת אפשר להחלים ממנו. הרגשות אולי ישתפרו בהמשך אבל לא נראה לי שבאמת אפשר "לסיים" עם זה. אולי ילד חדש ירפא את הפצעים. כך כולם אומרים. אני לא יודעת אם זה נכון.
בכל מקרה, השנה התחילה די קשה עם ראש השנה וים כיפור טרגיים עבורי ולאט לאט התרופפו החבלים והשתפרו קצת המתחים שחשתי ובד בבד עם התחזקות האהבה לפג הפרטי שלי הרגשתי איך המצב לאט לאט משתפר ואני מתחזקת. תודה לאל.
אם יכולתי להשפיע ברכות על מישהו הייתי מאחלת לו – בגדול- שנה כמו זאת שחלפה. לא הכל תותים. לא שלא היו קשיים. אבל הזכרון הסופי הוא מתוק מדבש והסיפוק על הדרך הוא עצום.
בקשות לשנה החדשה?
המון בקשות שאפשר לתמצת בגס בקשה אחת- שקט.
אני רוצה שנה שבה אני פשוט לא אהיה מוטרדת. שכולם יהיו בריאים, שתהיה התפתחות כמצופה או קרוב לזה ולא נצטרך "לעשות רעש" ולבדוק, שנצליח, שהילדים יהיו מרוצים ומאושרים, שלכל סובבינו יהיה טוב ולא נהיה מוטרדים. שקט.
אני אשמח לרעש בחזות של המולת ילדים. אני אשמח לרעש מלקוחות. אני אשמח לרעש במסיבות ובחגיגות. אני אשמח לרעש- אבל רק כזה שאני מסכימה לו. באופן כללי אני רוצה לבקש- שקט.
קיבלתי מתנה לשנה החדשה. אליענה זוחלת על 6!!!
ערב החג, אנחנו בבית עסוקים בהכנות ובלי שום הודעה מוקדת אליענה זוחלת על 6. אין דברים כאלו. זה כ"כ חמוד, כ"כ יוצא דופן וכ"כ משונה שאנשים לא מצליחים להבין מה עובר עליי. כל מי שפגשתי בחג והיה מוכן לשמוע לא הבין ממה בדיוק אני מתלהבת.
הילדה זוחלת גחון כבר 6 חודשים. 6 חודשים!!! ורק עכשיו על 6. היא עוד מאוד מהוססת בעניין, קצת לא יציבה ומאוד מאוד איטית אבל היא עושה את זה ולגמריי לגמריי לבד. איזו מתנה נפלאה לסוף השנה. אני מקווה שלא ייקח לה עכשיו עוד 6 חודשים כדי ללכת כי אני פשוט אשתגע.
אליענה זוחלת על 6! אני כ"כ גאה בה והיא כולה זוחלת על 6. נחשו כמה רעש אני אעשה בקהל כשהיא תקבל את התואר "ד"ר לרפואה"….
לשנה הזו – כדי שיהיה לי שקט- יש לאליענה 2 משימות עיקרות (בין כל הֵ547 הנוספות שאני מצפה ממנה): ללכת ולדבר.
הלוואי.
"תחל שנה וברכותיה, תכלה שנה וקללותיה".
שנה טובה ומבורכת לכולם.
גמר חתימה טובה.
2 באוקטובר 2011 בשעה 8:26 |
איזה פוסט מדליק ומשמח!!!
קודם כל איזה כיף!! אליענה תותחית! אני ממש מבינה את ההתרגשות : )
מאחלת לכם שנה של שקט בדיוק כמו שביקשת ושאליענה תמשיך ותדהים אתכם כל יום מחדש.
שמחה שנהנתם בהולנד, כל הכבוד שפירגנתם לעצמכם.
שתהיה שנה בריאה ומאושרת!
גמר חתימה טובה
2 באוקטובר 2011 בשעה 8:40 |
אליענה…אין עליך בעולם!!! כפיים לקב"ה!! איזה מתנה מתוקה ומקסימה לשנה החדשה! שנה טובה מלאת בשורות טובות.
2 באוקטובר 2011 בשעה 9:06 |
איזה כיף שהיא זוחלת! אני מאחלת לה לזחול קצת לפני שהיא מתחילה ללכת. לחיזוק הגוף והנורמלטיזציה.
שנה טובה לכם ולכל הילדים.
נשיקות, ורדה
2 באוקטובר 2011 בשעה 14:44 |
לא נותר לי אלא להגיד – אמן
3 באוקטובר 2011 בשעה 12:37 |
אורטל יקרה,
וואו, איזו שנה. אפשר בהחלט להבין למה את צריכה עכשיו קצת שקט.
ועדיין, אני רואה הרבה יותר דבש מעוקץ.
והנה מתחילה לה שנה חדשה, מביאה עמה עוד הזדמנויות לשגשג, להתפתח, להחלים, להתחזק, לנוח, ולפרוץ.
יקירה, אני מאחלת לך ולכל בני בטח שנה של בריאות ורוגע. את כל השאר את כבר תארגני… שכל חלומותיך יתגשמו, ושביתך יתמלא רק בצחוקים ופעיות עונג של קטנטנים.
אמן.
3 באוקטובר 2011 בשעה 21:54 |
אליענה-את מדהימה! שתקראי את הפוסט הזה שתהיי גדולה ,תדעי שיש אמא אחת מנתניה שבכתה המון שקראה את מה שאמא שלך רשמה.
יש לי ילדה שגם קצת מחסירה לי פעימות לב וכשאני קוראת את מה שאמא רושמת אני מלאת תקווה ואופטימיות.
את ילדה יפה ומיוחדת .
4 באוקטובר 2011 בשעה 13:31 |
אורטל היקרה!
איזה כיף! איזה הפתעה מעולה לשנה החדשה.
אני מאחלת לך שזאת רק התחלה בשנה מוצלחת ושמחה, שנה של שקט טוב והמון אושר וסיפוק!
ונשיקות לאלוש הגיבורה על ההתקדמות המדהימה!